פסק-דין בתיק ת"א 24791-08

מבוא

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למר אבי מרן, יליד 21.5.80 (להלן: "התובע") בתאונת דרכים מיום 13.5.06 (להלן: "התאונה").

הנתבעת הודתה בחבות והמחלוקת היא לגבי הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

התובע נפגע בתאונה בשוק ימין ונגרמו לו שברים בעצמות שוק ימין. ביום 13.5.06 עבר התובע ניתוח לקיבוע השבר. בבדיקות חוזרות ובצילומי ביקורת אובחן מנח לא תקין של המסמר התוך לשדי ולפיכך עבר התובע ביום 21.5.06 ניתוח נוסף לתיקון המנח וביום 23.5.06 שוחרר לביתו (תעודת סיכום מחלה ממחלקה אורטופדית א מרכז רפואי תל-אביב - נספח ב' לכתב התביעה).

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר קבע לתובע את הנכויות הבאות:

מיום 13.5.06 ועד ליום 12.8.06 - תקופת אי כושר לעבודה בגינה שולמו דמי פגיעה.

מיום 13.8.06 ועד ליום 16.8.06 - נכות זמנית בשיעור 100%.

מיום 17.8.06 ועד ליום 31.1.07 - נכות זמנית בשיעור 50%.

מיום 1.2.07 ועד ליום 30.6.07 - נכות זמנית בשיעור 30%.

מיום 1.7.07 נכות צמיתה בשיעור 10%.

(נספחים ב' - ג' לתצהיר התובע וראה גם מוצג בית משפט/1).

הוועדה הרפואית מיום 1.6.07 קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% לפי תקנה 47 (2)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") שעניינה בחיבור גרוע של עצם הירך או של השוקה ללא הגבלת התנועות במפרקים הסמוכים.

הפגיעה התפקודית והפגיעה בהשתכרותו של התובע לעבר ולעתיד

התובע טען בתצהירו, כי הפגיעה בשוק ימין גרמה לכך שמאז התאונה ובמשך זמן ממושך רגלו הדומיננטית הוגבלה מאוד בפעילותה. כתוצאה מהתאונה ובעקבותיה נותר מוגבל באופן קשה ובצורה שהשפיעה על היקף השתכרותו משך זמן ממושך. לטענתו, הנכות הרפואית שנקבעה לו פוגעת ביכולתו לבצע את המטלות היומיומיות ומשפיעה על יכולת תפקודו בכלל ויכולתו לעבוד בפרט. עוד טען התובע, כי הוא מוגבל ביכולתו לבצע את עבודות הבית ומתקשה ללכת פרקי זמן ארוכים ובעת הרמות משאות כבדים (סעיפים 12 - 15 לתצהיר התובע).

התובע טען בתצהירו כי בהיותו תקליטן, הוא מוגבל מלבצע את עבודתו הכרוכה בין היתר אך לא רק בפעולות כגון הרמת משאות כבדים, התקנת מערכות מוזיקה ועמידה ממושכת. לדבריו, נמנע ממנו להוסיף אלמנטים שונים למופע, כגון מופע תופים וכן מדובר במקצוע שב"תקופות החמות" דורש עבודה אינטנסיבית מדי לילה באירועים ובחתונות תוך עמידה על הרגליים למשך שעות ארוכות. התובע סבור כי שיעור נכותו הרפואית אינו מייצג את המגבלות התפקודיות שנגרמו לו בעקבות התאונה (סעיפים 16 - 19 לתצהיר התובע).

התובע סקר בתצהירו דוחות שונים המשקפים את הכנסתו במהלך השנים, החל משנת 1999 ועד לשנת 2006. בהמשך מנתח התובע בסעיף 37 לתצהירו את היקף השתכרותו מהמחזור העסקי ומנתח את השוני בין התקופות השונות במהלך השנה, כאשר לטענתו במקצוע תקליטן תקופת הקיץ ותקופת החגים אחרי חג הפסח הן תקופות בהן מחזור העסקים הוא גבוה ואילו בתקופת החורף מתקיימים פחות אירועים ובהתאם המחזור קטן (סעיפים 40 - 44 לתצהיר התובע).

לטענת התובע, מאז מועד התאונה (יום 13.5.06) ועד לחודש פברואר 2007 הוא לא עבד כלל (סעיפים 32, 33 לתצהיר התובע). התובע הוסיף וטען כי בחודש פברואר 2007 חזר לעבודתו באופן חלקי בלבד, כאשר אינו מסוגל לכפר על הפסדי השכר והמוניטין שנגרמו לו בתקופת אי הכושר. התובע הוסיף שנוכח קביעת זהותו של התקליטן באירוע שנערכת זמן רב לפני ביצוע העבודה בפועל, הוא איבד את יכולתו להשתכר בכל התקופה העיקרית בה התקיימו האירועים בשנת 2007, כלומר גם במהלך התקופה הקרובה לחג הפסח וגם בחודשי הקיץ של אותה השנה. לטענתו, מדובר בתקופה של 11 חודשים החל מחודש פברואר 2007 (במהלכו חזר לעבוד באופן חלקי) ולפיכך לא יכל למקסם את רווחיו כפי שהיה צפוי לעשות אלמלא התאונה (סעיפים 49 - 51 לתצהיר התובע). התובע הוסיף וטען כי מאז התאונה ועד היום הוא מתקשה לעבוד ברציפות באירועים ערב אחרי ערב כפי שנהג לעשות עובר לתאונה ללא כל קושי וכי עקב פגיעותיו הוא סובל מכאבים חוזרים ונשנים אשר לעיתים מכריחים אותו לוותר על אירועים אשר דורשים מאמץ רב (סעיפים 52 ו- 53 לתצהירו).

כבעל עסק ותקליטן המופיע באירועים ושמחות, עבודתו של התובע דורשת מאמץ פיזי ניכר הכולל שעות ארוכות של עמידה ממושכת, סחיבת ציוד והעמדתו. כתוצאה מהתאונה לא רק שהיקף עבודתו לא גדל בהתאם לצפי, אלא שנמנע מלקחת על עצמו עבודות שנהג לעשות בעבר וביטל מספר רב של אירועים צפויים, דבר שפגע קשות במוניטין שלו ובשמו הטוב (סעיפים 71 - 74 לתצהירו).